<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שליח הגט בארץ ישראל, או בחוצה לארץ ונתקיים בחותמיו, שחלה או נאנס, משלחו ביד אחר אפילו שלא בפני עדים, ואפילו מאה, והשליח אחרון נותן הגט בפני שנים ומתגרשת, ואפילו מת שליח ראשון ואפילו לא פירש הבעל שלחהו ביד אחר. ואם שליח הגט בארץ ישראל אמר בפני נכתב ובפני נחתם ובא בעל וערער אינו נאמן.
המביא גט בחוצה לארץ ממקום למקום, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ [לארץ] ואפילו כתבו בארץ ישראל אם חתמו בחוצה לארץ, הואיל ואין עדים מצויין בחוצה לארץ לקיימו וחיישינן לערעור הבעל לא יצריך השליח לעמוד בשעת כתיבה וחתימת הגט, ודי בכתיבת שיטה ראשונה, ואפילו לשמוע קן הקולמוס כותב ובלבד שיהא [כל] חתימת העדים בפניו, וכשיבא ליתנו בפני שנים לאשה יאמר בפני נכתב בפני נחתם, ותנשא בו. ואפילו אין אנו מכירים העדים, אפילו עדיו [כשמות] הגוים. ואם ערער הבעל לומר מזוייף, אין נאמן, אם לא שהביא עדים שמזוייף שאז אין דברי שליח זה יחידי דוחה שנים עדי הזיוף.
המביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, ואפילו בנהרותיה, והנסין שבים הגדול שבתוך תחום ארץ ישראל, וכן בבבל, בתוספתא [פ"א ה"א] מוסיף עבר (הגיר) [הירדן], אפילו לא היה בשעת הכתיבה ולא מכיר עדיו, אך הבעל אמר לו, תן גט זה לאשתי, נותנו לה בפני עדים, ואפילו אין אנו מכירין העדים ואפילו כתבו בחוצה לארץ, הואיל וחתמו בארץ ישראל. לפיכך אם ערער הבעל לומר, גט זה מזוייף, נאמן ותצא הוולד ממזר אם לא יתקיים בחותמיו. בתוספתא [שם ה"ו] מפרש, כיצד מתקיים בחותמיו, שיאמרו עדים, כתב ידינו זה. אמרו, כתב ידינו זה אבל אין אנו מכירין לא האיש ולא האשה, אין כתב ידינו זה ואחרים מעידים שכתב ידם זה, או כתב ידם יוצ(י)א ממקום אחר, כשר. אבל אבד הגט, ספק מגורשת. וא"כ, חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו נשואה, ויבמתה אפילו אחותה ובת בעלה, אין נאמנות להביא גט לה, שחזקתן שונאיה ושמא מזוייף הגט ועשו כך כדי לקלקלה. ושאר נשים כשרות.
<h2>דף ה.</h2>
שנים שנתן להם הבעל גט להוליך לאשתו, אפילו לא נכתב ונחתם בפניהם ואפילו לא מקויים והגט יוצא בפנינו, נתגרשה ונאמנין, ואם אין גט מוצא מתחת ידם צריכין לומר בפני נכתב בפני נחתם. אמר, בפני נכתב, ואחר אמר, בפני נחתם, ואפילו שנים אומרים, בפנינו נכתב, ואחד אמר, בפני נחתם, צריך קיום חותמין. אחד אומר, בפני נכתב, ושנים אומרים, בפנינו נחתם, כשר שהרי נתקיים בכך. הוא עצמו שהביא גטו אין צריך לומר בפני נכתב בפני נחתם.
אשה המביאה גטה ויוצא תחת ידה כתוב וחתום כהלכתו, אפילו אין אנו מכירין חתימתן, אין חוששין לזיוף, שעידי הגט כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד יבא מערער, (ועדי) [ועוד] שאין אשה מקלקלת עצמה. ואם כשנתן לה בעלה התנה ואמר, הרי את שליח' להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו לך שליח ויתנו לך גט זה ותתגרשי, צריכה לומר, בפני נכתב בפני נחתם ונוטלין הגט ממנה ונותנין לשליח ליתנו לה.
ואם לא עומד השליח בשעת כתיבה וחתימה לא יתננו אם לא נתקיים בחותמיו. נתנו בלא קיום פסול עד שיתקיים. ויכול השליח לקיימו עם שנים אחרים.
<h2>דף ה:</h2>
שליח שנסתמא ואשה המביאה אומ' בפני שלשה בפני נכתב ובפני נחתם, שמה שכשרו שנים זה כשהשליח כשר לעדות ויכול להצטרף עם השנים, שהעד נעשה דיין בדרבנן.
נתנו השליח בינו לבינה או בפני שנים ולא אמר בפני נכתב בפני נחתם, אפילו נשאת בו חוזר ונותנו לה בפני שנים ואומר, בפני נכתב בפני נחתם, שאם לא, גט פסול עד שתתקיים בחותמ[י]ו. [נתנו לה] ולא הספיק לומר (נתנו) בפני נכתב בפני נחתם עד שנשתתק, יתקיים בחותמיו וינתן לה. משמע, מדקאמר לא הספיק, שאין צריך ממש לומר בשעת (ערבנ') [נתינה] בפני נכתב בפני נחתם. [אלא] (אד)תוך כדי דבור די. אבל קודם נתינה הרבה מספק ר"י אם מועיל. וכן מספק אחר כדי דבור אם מועיל כל זמן שעסוקין באותו עניין. וכן מספק אם הלכה כר' מאיר דאמר, כל המשנה ממטבע חכמים, דהלכה בגזירותיו אפילו לגבי רבים או שמא כיון דחשיב פרק הזהב [ב"מ נ"ה ע"ב] חומרא יתירתא אין הלכה.
<h2>דף ו.</h2>
המביא גט בחוצה לארץ ממקום למקום, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ [לארץ] ואפילו כתבו בארץ ישראל אם חתמו בחוצה לארץ, הואיל ואין עדים מצויין בחוצה לארץ לקיימו וחיישינן לערעור הבעל לא יצריך השליח לעמוד בשעת כתיבה וחתימת הגט, ודי בכתיבת שיטה ראשונה, ואפילו לשמוע קן הקולמוס כותב ובלבד שיהא [כל] חתימת העדים בפניו, וכשיבא ליתנו בפני שנים לאשה יאמר בפני נכתב בפני נחתם, ותנשא בו. ואפילו אין אנו מכירים העדים, אפילו עדיו [כשמות] הגוים. ואם ערער הבעל לומר מזוייף, אין נאמן, אם לא שהביא עדים שמזוייף שאז אין דברי שליח זה יחידי דוחה שנים עדי הזיוף.
(בא) [אם] יצא הסופר לשוק וחזר והשלים הגט אינו חושש שמא אחר מצאו ולשם אחר כתבו, אך יאמר, בפני נכתב בפני נחתם.
<h2>דף יא:</h2>
המביא גט בחוצה לארץ ממקום למקום, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ [לארץ] ואפילו כתבו בארץ ישראל אם חתמו בחוצה לארץ, הואיל ואין עדים מצויין בחוצה לארץ לקיימו וחיישינן לערעור הבעל לא יצריך השליח לעמוד בשעת כתיבה וחתימת הגט, ודי בכתיבת שיטה ראשונה, ואפילו לשמוע קן הקולמוס כותב ובלבד שיהא [כל] חתימת העדים בפניו, וכשיבא ליתנו בפני שנים לאשה יאמר בפני נכתב בפני נחתם, ותנשא בו. ואפילו אין אנו מכירים העדים, אפילו עדיו [כשמות] הגוים. ואם ערער הבעל לומר מזוייף, אין נאמן, אם לא שהביא עדים שמזוייף שאז אין דברי שליח זה יחידי דוחה שנים עדי הזיוף.
<h2>דף טו.</h2>
שליח שאמר, בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם, או איפכא, או אמר, בפני נכתב כלו וחתם עד אחד, אבל לא השני, ואפילו היה הוא העד השני, יתקיים בחותמיו וינתן לה. ואם העיד הוא ואחר וכל שכן שנים מן השוק על כתב השני כשר.
המביא גט בחוצה לארץ ממקום למקום, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ [לארץ] ואפילו כתבו בארץ ישראל אם חתמו בחוצה לארץ, הואיל ואין עדים מצויין בחוצה לארץ לקיימו וחיישינן לערעור הבעל לא יצריך השליח לעמוד בשעת כתיבה וחתימת הגט, ודי בכתיבת שיטה ראשונה, ואפילו לשמוע קן הקולמוס כותב ובלבד שיהא [כל] חתימת העדים בפניו, וכשיבא ליתנו בפני שנים לאשה יאמר בפני נכתב בפני נחתם, ותנשא בו. ואפילו אין אנו מכירים העדים, אפילו עדיו [כשמות] הגוים. ואם ערער הבעל לומר מזוייף, אין נאמן, אם לא שהביא עדים שמזוייף שאז אין דברי שליח זה יחידי דוחה שנים עדי הזיוף.
<h2>דף טז:</h2>
שנים שנתן להם הבעל גט להוליך לאשתו, אפילו לא נכתב ונחתם בפניהם ואפילו לא מקויים והגט יוצא בפנינו, נתגרשה ונאמנין, ואם אין גט מוצא מתחת ידם צריכין לומר בפני נכתב בפני נחתם. אמר, בפני נכתב, ואחר אמר, בפני נחתם, ואפילו שנים אומרים, בפנינו נכתב, ואחד אמר, בפני נחתם, צריך קיום חותמין. אחד אומר, בפני נכתב, ושנים אומרים, בפנינו נחתם, כשר שהרי נתקיים בכך. הוא עצמו שהביא גטו אין צריך לומר בפני נכתב בפני נחתם.
<h2>דף יט:</h2>
שליח גט נותנו לה [ב]פני שנים אחר שנקרא בפניהם. נתנו השליח בלא קריאה וזרקתו לים ספק מגורשת, שדין שליח לאשה כבעל לאשה. נתנו בינו לבינה יחזור ויתננו בפני שנים. ואם מת, הואיל והגט מקוים בחותמיו כשר.
<h2>דף כג.</h2>
נכרי ועבד וחרש שוטה וקטן שהוליכו והביאו וקבלו הגט, אינו גט. אבל נשים (ועבדים) [והקרובים] ופסולי עדות דרבנן בעבירה כשרים לשליחו[ת], אבל פסולי עדות דאוריתא, אם נתקיים הגט בחותמיו פסול, לא נתקיים אינו גט. נתן גט לחרש, שוטה וקטן ועבד ונכרי, (ונעשה) [ונעשו] בני שליחות, שהגדיל הקטן וכן כלם, גט בטל. נתן לבני שליחות ונשתטו וחזרו ונתפקחו גט כשר, שתחלתן וסופן בדעת. קטנה, אע"פ שחצרה קונה גטה כגדולה, לא עושה שליח קבלה, שהרי צריך עדים ואין מעידין על הקטן [שאינו] בן דעת.
וכל הנשים אפילו השונאות, נאמנות להביא הגט ולומר, בפני נכתב בפני נחתם. סומא הואיל ולא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, לא יביא גט בחוצה לארץ. ורב ששת אמר הטעם, שאינו יודע ממי נוטלו (וממי) [ולמי] נותנו. ואומר ר"י, דפקח אפילו אינו מכיר האשה רק על ידי עידי נתינה שיאמרו לו, זו היא, אפילו לדברי רב ששת מותר להביא גט לאשה. וראייה מאבא בר מניומי דפרק כל הגט [כ"ט ע"ב].
שליח שנסתמא ואשה המביאה אומ' בפני שלשה בפני נכתב ובפני נחתם, שמה שכשרו שנים זה כשהשליח כשר לעדות ויכול להצטרף עם השנים, שהעד נעשה דיין בדרבנן.
<h2>דף כג:</h2>
המביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, ואפילו בנהרותיה, והנסין שבים הגדול שבתוך תחום ארץ ישראל, וכן בבבל, בתוספתא [פ"א ה"א] מוסיף עבר (הגיר) [הירדן], אפילו לא היה בשעת הכתיבה ולא מכיר עדיו, אך הבעל אמר לו, תן גט זה לאשתי, נותנו לה בפני עדים, ואפילו אין אנו מכירין העדים ואפילו כתבו בחוצה לארץ, הואיל וחתמו בארץ ישראל. לפיכך אם ערער הבעל לומר, גט זה מזוייף, נאמן ותצא הוולד ממזר אם לא יתקיים בחותמיו. בתוספתא [שם ה"ו] מפרש, כיצד מתקיים בחותמיו, שיאמרו עדים, כתב ידינו זה. אמרו, כתב ידינו זה אבל אין אנו מכירין לא האיש ולא האשה, אין כתב ידינו זה ואחרים מעידים שכתב ידם זה, או כתב ידם יוצ(י)א ממקום אחר, כשר. אבל אבד הגט, ספק מגורשת. וא"כ, חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו נשואה, ויבמתה אפילו אחותה ובת בעלה, אין נאמנות להביא גט לה, שחזקתן שונאיה ושמא מזוייף הגט ועשו כך כדי לקלקלה. ושאר נשים כשרות.
<h2>דף כד.</h2>
האשה יכולה לעשות שליח לקבל גטה מיד בעלה או מיד שליח בעלה, שתאמר, טול לי גטי, או, התקבל לי גטי, ומשיגיע גט לידו תתגרש. ונקרא שליח קבלה. וצריכה לעשות בשני עדים, ושני עדים שיעידו שהגיע הגט ליד שלוחה, ואפילו הם הראשונים די בכך. וזה כשנקרע הגט, אבל אם הגט יוצא מתחת יד שליח קבלה, אפילו נתנו לה הבעל בינו לבינו הוי כיוצא מתחת יד האשה. ולכתחלה לא יתן לו גט כי אם בעידי מסירה, כאשה עצמה. ומה שפי' המימוני [פ"ו מהלכ' גירושין ה"ט], שיכולה לעשות שליח קבלה מיד שליח בעלה, פסק ר"י, שזה דווקא כשידוע שאין בזיון לבעל, כגון ששלחה שלוחה קודם ששלח בעל שלוחו, דהשתא לא בזתה בעלה שאינה רוצה עצמה לקבל גטה מיד שליח בעלה, זה אין לומר דהא שלחה קודם. אבל ה"ג פסקו, לפי לשון אחר שבפ' [ה]מביא [כ"ד ע"א], דהטעם דאין עושה שליח, משום חצירה הבאה לאחר מיכאן. ולפי זה הטעם, בשום עניין אין עושה שליח קבלה אפילו היכא דליכא בזיון. ונכון להחמיר. ומיהו בירושלמי [פ"ו ה"א] משמע, דהטעם משום בזיון, בעובדא שעשתה אשה שליח לקבלה מיד שליח בעלה ומוקי לה שבעלה עמד אחורי הדלת ולא הקפיד. ר"א כמו המיימון וכן רב היי גאון שיכולה לעשות שליח קבלה מיד שליח בעלה, כר' חנינא. ואומר ר"י, שאשה יכולה להרשות אדם לקבל גטה בעיר אחרת, אע"פ שאינו שומע קולה, על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו שטר וישלחו לו.
אשה המביאה גטה ויוצא תחת ידה כתוב וחתום כהלכתו, אפילו אין אנו מכירין חתימתן, אין חוששין לזיוף, שעידי הגט כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד יבא מערער, (ועדי) [ועוד] שאין אשה מקלקלת עצמה. ואם כשנתן לה בעלה התנה ואמר, הרי את שליח' להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו לך שליח ויתנו לך גט זה ותתגרשי, צריכה לומר, בפני נכתב בפני נחתם ונוטלין הגט ממנה ונותנין לשליח ליתנו לה.
<h2>דף כח.</h2>
שליח הגט שהניח המגרש חולה, או זקן, או הוא בעיר שהקיפה מצור, או הוא בספינה מיטרפת בים, או יוצא לידון, נותנו בחזקת שהוא קיים והיא מגורשת. אבל הניחו גוסס, או בעיר שכבשה גייס והובקעה, וספינה שאבדה בים, ויוצא ליהרג מבית דין של גוים, וגררו חיה, או שטפו נהר, או נפלה עליו מפולת, ספק מגורשת, שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. ואם נודע שמת הבעל קודם הגעת גט לידה אינו גט.
<h2>דף כט.</h2>
שליח הגט בארץ ישראל, או בחוצה לארץ ונתקיים בחותמיו, שחלה או נאנס, משלחו ביד אחר אפילו שלא בפני עדים, ואפילו מאה, והשליח אחרון נותן הגט בפני שנים ומתגרשת, ואפילו מת שליח ראשון ואפילו לא פירש הבעל שלחהו ביד אחר. ואם שליח הגט בארץ ישראל אמר בפני נכתב ובפני נחתם ובא בעל וערער אינו נאמן.
<h2>דף כט:</h2>
חלה השליח בחוצה לארץ או נאנס, אומר לבית דין, גט זה בפני נכתב ובפני נחתם ומשלחין אותו ביד אחר, ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, רק שליח בית דין אני ונותנו לה בפני עדים. חלה השני עושה שליח אחר עד מאה, ולעולם אומר, שליח בית דין אני ונותנו לה, אפילו מת שליח ראשון.
[כ"ג ע"ב] וכל הנשים אפילו השונאות, נאמנות להביא הגט ולומר, בפני נכתב בפני נחתם. [כ"ג ע"א] סומא הואיל ולא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, לא יביא גט בחוצה לארץ, ורב ששת אמר הטעם, שאינו יודע ממי נוטלו (וממי) [ולמי] נותנו. ואומר ר"י, דפקח אפילו אינו מכיר האשה רק על ידי עידי נתינה שיאמרו לו, זו היא, אפילו לדברי רב ששת מותר להביא גט לאשה. וראייה מאבא בר מניומי דפרק כל הגט [כ"ט ע"ב].
<h2>דף ל.</h2>
כשעושה שליח אין צריך שיהא עמו השליח בבית דין, אך אומר, פלוני שלוחי, ואפילו שלא בפניו. וכן שליח עושה שליח שלא בפניו ואפילו מאה.
<h2>דף לב.</h2>
בעל שאמר לשלוחו קודם שיגיע הגט לידה, גט ששלחתי עמך בטל הוא, או קדם ואמר לאשה, גט ששלחתי לך בטל הוא, או ששלח אחריו שליח אחר לבטלו, או שאמר לאחרים, גט ששלחתי לאשתי בטל הוא, הרי זה בטל ואפילו הגיע גט לידה. וכל המבטל [בפני אחרים] צריך לבטל [בפני] שנים ומשהגיע גט לידה או חצרה [אינו יכול לבטלו]. היה רודף ומבקש לבטלו קודם הגיע לידה [אינו בטל].
המוסר מודעה על הגט, שאמר בפני שנים, גט שאני כותב בטל הוא, או אמר, כל גט שיכתוב לי פלוני בטל, או, כל גט שאכתוב מהיום עד ה' שנה, או מה שאכתוב לפלונית אשתי בטל וכל דבר שאבטל מודעא זו הוי בטל, וכתב אחרי כן ונתן, אפילו בטל המודעא קודם כתיבת הגט, ונתנו לה, הגט בטל. ותקנת דבר זה, שיאמרו לו עדיו קודם, אמור בפנינו, שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הן בטלים, והוא אומר, הן. ואחר אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע גט לידה, שלא יצא ויבטלנו. וכתב רבינו ברוך, (שרשא') [בשאמר] לסופ' (ו)כתוב, לעדים לחתום, לא יכול לבטלו שלא בפניהם. ואם קודם שנגמר הגט או אחר שנגמר בטלו הבעל בפניהם אם אין מועיל בטול מודעא. אמנם השולח גט ואשתו במקום אחר, דקיימא לן הלכה כרבי [גיטין ל"ג ע"ב] דאמר, שיכול לבטל השליח שלא בפניו, נכון להשביע הבעל שלא יבטלנו. ואין המוסר מודעא והמבטל מודעא צריך קניין. ומכין מרדות על המבטל גט בפני שנים כיון ששלחו, או מוסר מודעא, שגורם ממזרות בישראל שעושה אותה אשת איש ולא תדע ותנשא בו. אין חוששין למביא גט לאשה או לבעל שגרש בעצמו שמא בטל הגט או מסר מודעא, אך תנשא ואם יוודע אחרי כן שביטל או מסר מודעא, תצא והוולד ממזר. וכן פסק הר"ר יעקב מקינון.
<h2>דף לב:</h2>
לשונות הבטול, אמר, בטל הוא, אי איפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יעזיב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרס, יהא חרס, הרי הוא כחרס. אבל אם אמר, גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משל(י)ח, אינו מגרש, חרס הוא, אין זה בטול, שאינו רק כמודיע על דבר איסור שמותר, או טמא שטהור. אמר, גט זה בטל, דמשמע לשעבר, ספק מגורשת אם נתגרשה בגט זה.
גט ביד השליח [ובטל הגט] חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא בטל רק השליחות ולא הגט, אם לא פירש, גט ששלחתי בידך הוי בטל מלהיות גט, שאז לא יגרש בו. ואם הוא ביד הבעל ואמר, גט זה בטל הוא, הרי לא יגרש בו לעולם.
<h2>דף לג.</h2>
אמר לעשרה, כתבו גט ותנו לאשתי, יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו בפני שנים אחרים. שלחו ביד שנים יכול לבטל זה שלא בפני זה. ואפילו היו עשרה, משבטלו בפני אחד בטל הגט.
<h2>דף לד.</h2>
שליח גט שחזר לבעל ואמר, לא מצאתיה, או, לא רצתה ליקח הגט, ואמר הבעל, ברוך הטוב המטיב, או דברים שמשמע ששמח בבטול הגט, לא בטל בכך [אלא יתן ותהיה מגורשת] עד שיבטל בפירוש, או יאמר, לא תתן, (ואם יתר ונתן, מגורשת).
<h2>דף סב:</h2>
אשה שעשתה שליח קבלה ואמר הבעל, איני רוצה אך היה שלוחי להולכה, הרי זה שליח הולכה. ואם אמר, התקבל לה גטה, או זכה לה, או (הולך) [הא לך], לא עקר שליחות קבלה. אמר, הולך לה, עקר. שליח שאמר לבעל, שליח קבלה אני, ואמר הילך כמה שאמרה, כלומר, שאם אמרה הוי שליח הבאה או קבלה תהיה כן, והביא זה הגט לאשה ואמרה, שליח הבאה עשיתיך, אפילו הגיע הגט לידה לא תתגרש, שהשליח שאמר שליח קבלה אני עקר שליחותה. שליח שאמר, שליח הבאה אני, ואמר הבעל, הילך כמה שאמרה, ואמרה לו, שליח קבלה עשיתיך, מגורשת בהגיע גט לידה, שלא עקר שליחותה אך גרעו.
אשה המביאה גטה ויוצא תחת ידה כתוב וחתום כהלכתו, אפילו אין אנו מכירין חתימתן, אין חוששין לזיוף, שעידי הגט כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד יבא מערער, (ועדי) [ועוד] שאין אשה מקלקלת עצמה. ואם כשנתן לה בעלה התנה ואמר, הרי את שליח' להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו לך שליח ויתנו לך גט זה ותתגרשי, צריכה לומר, בפני נכתב בפני נחתם ונוטלין הגט ממנה ונותנין לשליח ליתנו לה.
<h2>דף סג:</h2>
שליח הולכה שבא לאשה ולא נטלה הגט, אך אמרה לו בפני עדים, יהיה גט זה פקדון אצלך, או, הרי אתה שליח קבלה, מגורשת בספק, ומשיגיע גט לידה תתגרש ודאי.
האשה יכולה לעשות שליח לקבל גטה מיד בעלה או מיד שליח בעלה, שתאמר, טול לי גטי, או, התקבל לי גטי, ומשיגיע גט לידו תתגרש. ונקרא שליח קבלה. וצריכה לעשות בשני עדים, ושני עדים שיעידו שהגיע הגט ליד שלוחה, ואפילו הם הראשונים די בכך. וזה כשנקרע הגט, אבל אם הגט יוצא מתחת יד שליח קבלה, אפילו נתנו לה הבעל בינו לבינו הוי כיוצא מתחת יד האשה. ולכתחלה לא יתן לו גט כי אם בעידי מסירה, כאשה עצמה. ומה שפי' המימוני [פ"ו מהלכ' גירושין ה"ט], שיכולה לעשות שליח קבלה מיד שליח בעלה, פסק ר"י, שזה דווקא כשידוע שאין בזיון לבעל, כגון ששלחה שלוחה קודם ששלח בעל שלוחו, דהשתא לא בזתה בעלה שאינה רוצה עצמה לקבל גטה מיד שליח בעלה, זה אין לומר דהא שלחה קודם. אבל ה"ג פסקו, לפי לשון אחר שבפ' [ה]מביא [כ"ד ע"א], דהטעם דאין עושה שליח, משום חצירה הבאה לאחר מיכאן. ולפי זה הטעם, בשום עניין אין עושה שליח קבלה אפילו היכא דליכא בזיון. ונכון להחמיר. ומיהו בירושלמי [פ"ו ה"א] משמע, דהטעם משום בזיון, בעובדא שעשתה אשה שליח לקבלה מיד שליח בעלה ומוקי לה שבעלה עמד אחורי הדלת ולא הקפיד. ר"א כמו המיימון וכן רב היי גאון שיכולה לעשות שליח קבלה מיד שליח בעלה, כר' חנינא. ואומר ר"י, שאשה יכולה להרשות אדם לקבל גטה בעיר אחרת, אע"פ שאינו שומע קולה, על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו שטר וישלחו לו.
אשה שעושה שליח קבלה יבאו עדים ויכתבו, ב(ל)פנינו חתומי מטה מנתה פלונית בר ר' פלוני את פב"פ להיות שליח לקבל גטה מיד בעלה פב"פ ובפנינו אמרה לשלוחה, תתקבלי גטי ותהא ידך כידי ומיד שיגיע הגט מיד בעלי לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו כתבנו וחתמנו. ויש מצריכים לכתוב הנהרות. וא' לי ה"ר ברכיה מניקול, שלכתחלה טוב לעשות אך בדיעבד אין חששא. וכתב הר"ר פרץ מטרוייץ משם רבינו ברוך, שצריך להושיב בית דין לעשות שליח לקבלה. והא דסגי במתניתין בשנים שיאמרו בפנינו אמרה, הני מילי שאותן שנים שאמרו בפנינו אמרה לשליח התקבל גטי עומדים גם הם במקום נתינת הגט מבעל לשליח. אבל הר"ר ברכיה מניקול אין מודה, דאם היו בשעת קבלת הגט למה לי אחרים להעיד, קבל וקרע די בראשונים. ועוד יכולה לעשות שליח הבאה, לשלוח איש להביא לה גט מבעלה. והבעל לא עושה שליח קבלה, אבל עושה שליח הולכה להוליך גט לאשתו. ולא תתגרש בשליח הולכה והבאה עד שיגיע הגט לידה. ואין שלוחי הולכה והבאה צריכין עדים. וכל שליח סתם האמור בגט זה שלוחי הולכה והבאה.
<h2>דף עד.</h2>
השולח גט לאשתו חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה, עד הגיעו לידה או ליד שליח קבלה.
